אמרה כנסת ישראל לשעבר הייתי עולה לפעמי רגלים וסלי בכורים על ראשי, המשכימים היו אומרים קומו ונעלה ציון אל ה׳ אלהינו… ועכשיו אלה אזכרה ואשפכה עליו נפשי…אדדם עד בית אלהים (שם תהלים מב ה), דמומה סלקא ודמומה נחתא בדממה אני עולה ובדממה אני יוצא. (איכ”ר א:ג)

כי מה כבר יש לאמר? פתחתי את איכה רבה והפכתי בו והפכתי בו ומצאתי מדרש קצר ולעניין. מדרש המבטא משהו חזק בלבינו ואילו דבריו: “קשה הוא סילוקן של בחורים כחרבן בית המקדש”. וחשבתי לעצמי,  על זה קשה להוסיף. ואולי בזה אסתפק. קשה הוא סילוקן של בחורים כחרבן בית המקדש. – על זה היה דווה לבינו על אלה חשכו עינינו…

והחלטתי ברשותכם להמשיך –להיכנס לתוך החושך בתקווה למצוא שם קרן אור בימים אפילים אלו.

 ויהי בחצי הלילה, או ליתר דיוק שעה לפני, רב החובל צווה לכל אנשיו לעלות על הספינות. רבים מהם, כולל המפאי היו אנוסים בדרכם לארץ אחרת. בחצות בדיוק צו הגירוש נכנס  לתוקף.המקום  ספרד, האחראי על המשימה קריסטופר קולומבוס והתאריך 2  1492לאוגוסט ובלוח  העברי תשעה באב.היעד ירושלים, לפחות כך כותב קולומבוס בספרו ספר הנבואות. בו הוא אומר שהוא שליח אלוהי לשחרר את ירושלים מידי המוסלמים, ולמצוא עולם חדש, ולממש את דברי נבואת ישעיהו סה:יז-יט:

יז   כִּי-הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל-לֵב: יח   כִּי-אִם-שִֹישֹוּ וְגִילוּ עֲדֵי-עַד אֲשֶׁר אֲנִי בוֹרֵא כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת-יְרוּשָׁלַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשֹוֹשֹ: יט   וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלַם וְשַֹשְֹתִּי בְעַמִּי וְלֹא-יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה:

תגובה מעניינת למציאות הקשה.

ואם כן למה הוא מפליג מערבה ומגלה את אמריקה? הוא מסביר שזה כדי לצבור הון, מספיק כסף וזהב לגייס שבעת אלפים חיילים לבצע את המשימה שתמצא חן בעיני המלך והמלכה הקתוליים ששלחו. והיתר הסטורה. קרן אור בתוך החושך של האינקוויזיציה, גרוש ספרד, וחרבן של עידן זוהר בהיסטוריה של עם ישראל.

לא כולם זכו לסוף טוב. רובם כמו בחרבן הבית:   וְהָיָה כִּי-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה נֵצֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה-אָמַר ה’ אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶּׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי:

אבל היו יחידי סגולה, שארית הפלטה. ביניהם קבוצה אחת קטנה שמצאה מנוח לכף רגלה, לא באמריקה, ולא באיטליה, ולא בטורקיה, אלא בארץ ישראל בעיר צפת שתבנה ותכונן במהרה בימינו. שם לא רק בנו חיים חדשים, במובן הפיזי אלה גם שיקמו את חיי הרוח של עם ישראל. בין האריות בחבורה היו ר’ משה קורדברו, ור’ יצחק לוריא המכונה הארי ז”ל.

אחד מהגורים הפחות ידועים היה ר’ אברהם בן אליעזר הלוי ברוכים. ר’ אברהם ברוכים שירת קהילה שבורה. ניצולים ודור שני לניצולים. הוא חיבר תפילה הנקרא תיקון חצות.. דווחיום מהמאה השש עשרה בצפת מתארים את זה כך:

“בכל חצות לילה היה קם ומסבב כל הרחובות ונתן קולו בבכי והיה צועק צעקה גדולה בכל מר ויללה לכבוד הש”י שהשכינה בגלות ובית קדשינו ותפארתינו הי’ לשריפת אש וישראל הם בצרות גדולות. וכ”ז היה מכריז בקול מר ובבכייה גדולה. והכל עשה בקול רם כדי שישמעו אחרים וילמדו ממנו לזכות הרבים. ולכל ת”ח היה קורא בשמו ולא זז ממנו עד שראהו קם מן המטה. ובשעה זו נתמלא כל הקהילה כולה קולי קולות של גרסות משניות וגמרות., זוהר ומדרשי רז”ל ושל תהילים ונביאים ושל פזמונים ותחינות ובקשות.” (שם. 227-8)

ולא בכדי חיבר ר’ אברהם ברוכים תיקון, שהרי תיקון היה הדרך בה התמודדו ענקי הרוח בצפת בשבר בת עמם. תיקון, עצמי, תיקון, העם, תיקון עולם ותיקון הקב“ה. כלומר ניסיון לגשר על הפער שנוצר בין האדם לבוראו עקב הקטסטרופה. ברוכים חילק את התיקון לשני חלקים תיקון רחל, המתייחס לחרבן לגלות ולצרות הקשות העוברות על עם ישראל. אותם הוא תיאר בהתגלמותה של רחל המבכה על בניה ומאנה להינחם על בניה כי איננו. והחלק השני נקרא תיקון לאה בו תיאור השאיפה לזיווג. הרצון להתחבר שוב עם השכינה שנעדר מחייהם. ניסוח זה משתקף בכמיהה של לאה לבעלה יעקב.

נשים אלו מסמלות את הגלגל החוזר בעולם. כל חייה של רחל היו חיי תהפוכות המסמלים גאולה המתקרבת ומתרחקת כאחד. רחל כמעט מתחתנת עם יעקב בחיר לבה וברגע האחרון החלום נדחה. כאשר היא כבר מתחתנת ורוצה יותר מכל ללדת, ה’ סוגר את רחמה. לבסוף בדרכה לארץ ישראל רחל מתה בשעת לדתה. כל החוויות הפרטיות האלו מבשרות על התמהמות גאולת הבנים העתידה. לעומתה, לאה השנואה בסופו של דבר נהפכת לאמא של שבטי קה ונקברת במערת המכפלה ליד בעלה. בתיקון חצות נשמעים שני קולות אלו. ר’ נחמן מברסלב מסביר את הרב-מימדיות של התפילה בליקוטי מוהרן:

כי מסתמא אין אומרים חצות על העבר ועיקר אמירת חצות הוא מה שנעשה עכשיו עם האדם, וכשיאמר חצות בבחינה זו יכולין למצוא כל אשר עם לבבו בתוך אמירת חצות.

בתיקון חצות הצליח ר’ אברהם הלוי ברוכים לתת ביטוי עכשווי להרהורי הלב של קהל שומעיו בראי המאורות המרכזיות בהיסטוריה של עם ישראל. החורבן של המגורשים האלו שהתחיל בתשעה באב היה המשך ישיר של חרבן הבית. והסיפור ממשיך בכל דור ודור והשנה נתווסף עוד פרק של צער וכאב, מלחמת בין המצרים. קטיושות נופלות, ערים ואמהות בישראל גולות מעל אדמתן, חיילים נחטפו, וסילוקן של בחורים גדול מחרבן המקדש.

אנחנו נמצאים בימים של חושך ואפלה, ימים של אי-ודעות. ושוב עולה השאלה למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים? ונוצר מצב של בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה. אין לה מנחם מכל אוהביה. ומה יהיה?

אין לה מנחם. א״ר לוי כל מקום שנאמר אין הוה לה, ותהי שרי עקרה אין לה ולד (בראשית יא ל), והוה לה, שנאמר וה׳ פקד את שרה (שם בראשית כא א), ודכוותיה ולחנה אין ילדים (ש״א שמואל א׳ א ב), והוה לה, שנאמר כי פקד ה׳ את חנה וגו׳ (שם שמואל א׳ ב כא), ודכוותיה ציון היא דורש אין לה (ירמיה ל יח), והוה לה, שנאמר ובא לציון גואל (ישעיה נט כ), אף כן את אומר אין לה מנחם, והוה לה, שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם.

אמן כן יהי רצון.

Click here for the English version of this article

“נורא אלהים ממקדשיך אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם ברוך אלהים”

(תה’ סח:לו)

פסוק זה נותן ביטוי לחשיבות ולמרכזיות של בית ה’, כמקדש מלך משם נבעו הברכות והשפע האלהי. בזמן שהבית היה קיים, תפישה זו חדרה עמוק למודעות הדתית של העם. הם עלו למקדש להקריב קרבנות בתדירות ולהראות את פני ה’ אלהיהם שלוש פעמים בשנה. המקדש שימש להם כמרכז הדתי, וכמקור השפע האלהי. חייהם היו קשורים בעבודת הקודש שנהגה בו. לכן, חורבן הבית היה זעזוע עמוק שהשאיר את העם בלי עוגן ומסגרת לחייהם הרוחניים. החלל שנותר בהעדר הבית דרש תגובות דתיות על מנת לעצב מחדש את חיי הרוח של היחיד ושל הציבור כולו.

מנהיגי הדור היו צריכים לחפש אמצעים חלופיים לבנות ולייצב את היהדות בהעדר המקדש, וכן לדאוג שזכרונו לא יתקהה. שני גדולי התנאים רבן יוחנן בן זכאי ור’ יהושע בן חנניה סללו דרכים לעזור לעם בעת צרתם, דרכים להנצחת המקדש ולזיכרון של החורבן. בדרכים אילו אנו צועדים עד היום הזה.

רבן יוחנן בן זכאי היה גדול התנאים בדור שלפני החורבן ובעשר השנים שלאחריו. מסופר עליו שבזמן שבית המקדש היה קיים הוא היה יושב ושונה בצלו של ההיכל, ושהוא היה עד ראיה לחורבן עצמו:

“היה רבן יוחנן יושב ומצפה כנגד חומת ירושלים לדעת מה יעשה בה כדרך שנאמר בעלי, ‘ועלי יושב על הכסא יד דרך מצפה’ . כיון שראה רבן יוחנן בן זכאי שחרב ביהמ”ק ונשרף ההיכל עמד וקרע את בגדיו וחלץ את תפליו והיה יושב ובוכה ותלמידיו עמו.” (אדר”נ נוסחא ב’ פרק ז).

קשה לדעת מי היו אותם התלמידים המתאבלים עמו, באותה שעה קשה , כשחוו את חווית החורבן . את שמות תלמידיו הדגולים מצאנו במשנה באבות ב: ח, וביניהם ר’ יהושע בן חנניה. הוא לא נזכר במדרש הנ”ל אבל הוא מופיע יחד עם רבו במדרש הבא, בו הוא ורבן יוחנן מטיילים בירושלים אחרי החורבן:

“פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה ר’ יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב אמר ר’ יהושע אוי לנו על זה שהוא חרב מקום שמכפרים בו עוונותיהם של ישראל. אמר לו בני אל ירע לך יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזה זה גמילות חסדים שנאמר,’ כי חסד חפצתי ולא זבח’.” (אבדר”נ א פרק ד)

מדרש זה בא לפרש את המשנה, “על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים”(אבות א:ב) מיוצגות בו שתי תגובות שונות לחורבן,

האחת של התלמיד, השניה של רבו. ר’ יהושע נותן ביטוי לחומרת המשבר שפקד אותם ולכאב העולה נוכח השפל התהומי שאליו הגיעו בעקבות החורבן. דבריו מעידים על המצוקה הרוחנית העמוקה שלו בשעה שהוא קולט את ההשלכות המרות של העדר הבית ואמצעי הכפרה, באומרו: “אוי לנו על זה שהוא חרב מקום שמכפרים בו עוונותיהם של ישראל”. לעומתו רבן יוחנן עונה ואומר, “יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה — גמילות חסדים.”

למרות שעולמם של תנאים אלו ובני דורם נחרב, ריב”ז מציג דרכי הסתגלות למציאות של העדר מקדש. דרכים אילו ניתן היה לקיימן בכל מקום ללא תלות במעשים המקובלים. היכולת להמשיך נשענת על העובדה שיש כפרה אחרת, שעליה העולם יעמוד, והיא, גמילות חסדים. רבן יוחנן אינו שולל את חשיבות הקורבנות, אלא מנסה לשים את הדברים בפרספקטיבה הנכונה. “כי חסד חפצתי ולא זבח”.

אולם, יתכן שיש לתגובת ריב”ז מגמה חבויה וערך חינוכי נוסף, חשוב לא פחות. בתור רב, הוא מלמד את תלמידו שאין טעם להתמקד בתוצאות החורבן אלא יש לחפש את הגורמים אליו. יתכן שלקוי מוסרי-חברתי, חוסר הבנה והפנמה של החשיבות והמרכזיות של גמילות חסדים, הביאו לחורבן. רבן יוחנן מציין שעל ידי גמילות חסדים נוכל לכפר על חטאותינו אבל מעבר לזה, יש ביכולתנו לחדש ימינו כקדם בלי לחזור על טעויות העבר.

דברי רבן יוחנן משקפים את הריאליזם שלו. הבית נחרב אבל חייבים היו להמשיך הלאה ולנצל את דרכים שעמדו לרשותם על מנת לשקם את עולמם הרוחני. אותה גישה מציאותית של ריב”ז באה לידי ביטוי בתקנתו לבטל את הטקס של עגלה ערופה “משרבו הרוצחנין” ולבטל את המים המאררים “משרבו המנאפין”. (ירושלמי ע”ז מד א). בעקבות התנוונות החברה וירידת המוסר היה מקום להסתכלות אחרת וחדשה.

מעבר לריאליזם, ריב”ז משדר ממד נוסף בגישתו – האופטימיזם. הוא תיקן שורה של תקנות כזכר למקדש. בתקנות אילו רבן יוחנן הצליח להותיר משהו מהמקדש על תלו. כך עולה, למשל, מדבריו בראש השנה ד:א:

” יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעים, אבל לא במדינה. משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי, שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין. אמר רבי אלעזר. לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד. אמרו לו, אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין:”

וכן בראש השנה ד:ג:

” בראשונה היה הלולב נטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב נטל במדינה שבעה זכר למקדש, ושיהא יום הנף כולו אסור:”

רבן יוחנן וסייעתו האמינו שמהרה יבנה בית המקדש, כשם שקרה בחורבן בית ראשון. תקנות רבן יוחנן היו שלב ביניים לשמור על הגחלת שלא תכבה. כשהמקדש יבנה יהיה המשך ישיר לעבודת הקודש שנהגה בו. אולם בינתיים כל קהילה וקהילה תהיה המרכז הדתי – ” כל מקום שיש בו בית דין”. כך דאג רבן יוחנן לא רק לתחליף פרגמטי מכיוון שבית המקדש לא היה קיים, אלא לדרכים לשקם ולחזק את יסודות החברה הדתית בכלל.

הביטוי החזק ביותר של הריאליזם של ריב”ז משתקף בבקשתו מהקיסר הרומאי להקים מרכז רוחני חדש ביבנה. רבן יוחנן התמודד עם האתגר העומד בפניו, על ידי שנוי כיוון. היה לו חזון להבטיח את עתידה של היהדות על ידי העברת מרכז הכובד מעבודת המקדש ללימוד תורה. מה שאכן התרחש.

מה היתה גישתו של ר’ יהושע תלמידו של ריב”ז? איך הוא הגיב לחרבן? מספר מקורות מעידים על הדרך שנקט בה: בראשית רבה סד:י מתאר מעשה שהיה.

“בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש… והוון קהליא מצתין בהדא בקעתא דבית רמון כיון דאתון כתיבא שרון בכיין, בעיין לממרד על מלכותא אמרין יעול חד בר נש חכימא וישדך צבורא, אמרין יעול ר’ יהושע בן חנניא דהוא אסכולוסטקיא דאורייתא, עאל ודרש ארי טרף טרף ועמד עצם בגרונו אמר כל דאתי מפיק ליה אנא יהיב ליה אגריה אתא הדין קורא מיצראה דמקוריה אריך יהיב מקוריה ואפקיה אמר ליה הב לי אגרי א”ל זיל תהא מלגלג ואומר דעילת לפומא דאריה בשלם ונפקת בשלם, כך דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום, ויבואו עבדי יצחק, אין אנו יודעים אם מצאו אם לא מצאו, מן מה דכתיב וימצאו שם באר מים חיים הוי שמצאו מים חיים.”

מדרש זה מתאר את תקופת טריכינוס שבה נתנה רשות לקהילה היהודית לבנות את המקדש. לא עבר זמן רב והרומאים חזרו בהם. העם שהתאסף בבית רימון הגיב בזעם ובאכזבה. חפשו אדם חכם שירגיע אותם ומצאו את ר’ יהושע שהיה המלומד והבקי ביותר בכל חלקי התורה. הוא המשיל להם משל על קורא (ציפור) שהוציא קוץ מגרונו של אריה ואז בקש את שכרו. צחק האריה ואמר שכר? את חייך קבלת בשכר! כך אמר ר’ יהושע לעם המאוכזב , נשמח שאת חיינו קבלנו מהרומאים! גם הוא היה ריאליסט. נגזרה גזרה , המקדש נחרב,נצטרך להמתין בסבלנות עד שיגיע עת רצון לבנותו מחדש.

פגישה נוספת של ר’ יהושע עם העם מצאנו בגמרא בבא בתרא ס’ ע”ב:

“ת”ר: כשחרב הבית בשניה, רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן ר’ יהושע, אמר להן: בני, מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין? אמרו לו: נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח, ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח, ועכשיו בטל? אמר להם: א”כ, לחם לא נאכל, שכבר בטלו מנחותִ אפשר בפירות. פירות לא נאכל, שכבר בטלו בכוריםִ אפשר בפירות אחרים. מים לא נשתה, שכבר בטל ניסוך המיםִ שתקו. אמר להן: בני, בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר ־ שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר ־ שאין גוזרין גזירה על הצבור אא”כ רוב צבור יכולין לעמוד בה.”

הפעם, ר’ יהושע נפגש עם קבוצת פרושין, שבעקבות החורבן החליטו להקדיש את כל הוויתם לאבל על החורבן מתוך התנזרות מאכילת בשר ושתיית יין. הם הרגישו שאינם יכולים להתענג בתענוגי העולם הזה כשחיי הרוח נפגמו כל כך: “נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח, ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל?!?” בלי המקדש החיים אינם מה שהיו פעם ועל ידי הדגשת ההיעדר בקשו לשמור על ייחודו של המקדש.

יתכן שהחורבן גרם לתחושה שיש צורך בהלקאה עצמית עקב הטרגדיה הנוראית. השורדים, גם הם חייבים לסבול. או שהיהודים האלו, שהיו עדי ראיה לזוועות החורבן הגיבו לתענוגות המושחתים של הרומאים והחליטו להחמיר על עצמם. חשיפה לשפל הנורא של העולם הגשמי הובילה לרתיעה חריפה מהגשמיות ומעבר אל הפרישות.

מה היתה תשובתו של ר’ יהושע בוויכוחו עם הפרושין? הוא פתח בטכניקה של רדוקטיו עד אבסורדם (וויכוח המוביל למגוחכות) וטען שאם הם לא אוכלים בשר ולא שותים יין אולי כדאי להם להימנע מלאכול לחם, פירות או אפילו לשתות מים, בעקבות ביטול מנחות, בכורים ונסוך המים!

ר’ יהושע ודאי אינו כופר בצורך להתאבל על בית המקדש אבל הוא מסביר את הבעייתיות שבשקיעה באבלות עד כדי חידלון וחוסר יכולת לקיים חיים תקינים. “שאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב ציבור יכולים לעמוד בה”. לכאורה, דברי ר’ יהושע פשוטים, אי אפשר לצפות מאנשים לעמוד בחומרות כה כבדות. אולם נראה שהיתה לר’ יהושע מטרה חינוכית נוספת. גם הוא מתייחס בעקיפין לנסיבות החורבן. ההתפצלות והכיתתיות שבעם לפני שהבית נחרב היתה קיצונית וחמורה ביותר. מעשה הפרושין המתוארים כאן, מהווים דוגמה לכת נוספת שקמה בעקבות החורבן. ר’ יהושע מבקש למנוע את תופעת הכיתתיות על מנת שלא לחזור על הטעות. בשעות קשות שבהן אחדות העם כה חיונית יש לגזור רק גזרות שכל הציבור יכול לעמוד בהן.

בהמשך הגמרא מופיעה רשימה של הנחיות כיצד להתאבל על ידי מעשים המוגדרים כזכר לחרבן. גזרות אלו מתייחסות לבית האדם, לאוכל שלו, לבגדיו ולשמחות שבחייו, הכל מושפע מהחורבן. אולם יש שינוי מהותי בין הצעות אלו להצעות של רבן יוחנן בן זכאי. כאן לא מדובר על זכר למקדש אלא זכר לחרבן.

יתכן שר’ יהושע ראה את חלום בניית המקדש כדבר שהולך ומתרחק לכן ראה צורך להמשיך בחיים אבל להכניס תזכורות תמידיות. הכאב של החורבן קיים ויש צורך להישאר רגישים אליו. יש צורך לשמר את הכאב גם בדורות שאולי כבר לא יחושו אותו באותה עוצמה.

פעם נוספת מצאנו את ר’ יהושע מטייל ברחובות ירושלים. הפעם לא עם רבו אלא עם תלמידו ר’ עקיבא:

על הר ציון ששמם וכבר היה רבן גמליאל ור’ אלעזר בן עזריה ור’ יהושע ור’ עקיבא…

פעם אחרת היו עולין לירושלים הגיעו לצופים וקרעו בגדיהם הגיעו להר הבית וראו שועל אחד יוצא מבית קדשי הקדשים התחילו הם בוכים ור’ עקיבא משחק.

אמרו לו: “עקיבא לעולם אתה מתמה עלינו אנו בוכים ואתה משחק”.

אמר להם: “אתם למה אתם בוכים?” אמרו לו:” ולא נבכה מקום שכתוב בו (במדבר א’)’ והזר הקרב יומת’ והרי שועל יוצא מתוכו ועליו נתקיים הפסוק ‘על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו’!

אמר להם:” אף אני לכך אני משחק,הרי הוא אומר (ישעיה ח’) ‘ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו’ וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני, אלא מה אמר אוריה (ירמיה כ”ו) כה אמר ה’ צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה, ומה אמר זכריה (זכריה ח’)’ עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובת ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים’ וכתיב בתריה (שם זכריה ח’) ‘ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה’. אמר הקב”ה הרי לי שני עדים אלו ואם קיימים דברי אוריה יהיו קיימין דברי זכריה ואם יבטלו דברי אוריה יבטלו דברי זכריה, ושמחתי שנתקיימו דברי אוריה ולבסוף דברי זכריה עתידין להתקיים.”

ובלשון הזה אמרו לו:” עקיבא נחמתנו תתנחם ברגלי מבשר”. (איכה רבה ה:יח).

כמו בטיולו עם רבן יוחנן גם כאן ר’ יהושע בוכה בראותו את החורבן ובהבנתו שקוימו דברי התוכחה, “על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו.” ר’ עקיבא משתמש באותו עקרון של רבו ר’ יהושע וחבריו שפרשו את המציאות כקיום דברי הנבואה, אבל הוא זורע זרעים של אופטימיות. קיום דברי נבואת הפורענות מפנה את הדרך לקיום דברי נבואת הנחמה.

מציאות החורבן דרשה ממנהיגי ישראל לפתח דרכים להתאזרות, שיקום, ותקומה למלא את החלל שנפער עם החורבן. גישותיהם של רבן יוחנן ור’ יהושע נתנו דרכים מעשיות ליצירת זכר למקדש, וזכר לחרבן. אולם דברי ר’ עקיבא נתנו לדורו ולדורות כולם חזון מלא תקווה ונחמה לחזק את לבנו עד שנזכה לשמוע על ההרים רגלי המבשר.

(Click here for the Hebrew translation)

How does a teacher take leave of his students as the year draws to a close?   The final journey of the prophet Eliahu with his disciple Elisha provides us with insight.

As they kept on walking and talking, a fiery chariot with fiery horses suddenly appeared and separated one from the other; and Eliahu went up to heaven in a whirlwind. (2 Kings 2:11)

In his last hours on this earth Eliahu strolls with Elisha and passes on his mantle to his successor. They walk together engrossed in discussion. What was it that they were discussing? The Rabbis (yerushalmi Berachot 5:1) alight upon the expression “walking and talking” (haloch vedaber) and suggest a variety of answers.

One suggestion in the Yerushalmi is that they were discussing the creation of the world. According to another opinion they were discussing the vision of the throned Chariot of God. (Maaseh merkabah – Ezekiel Chapter 1) These opinions suggest that they were talking about the most exalted secrets of the universe. The Master disclosed these secrets to his protégé before his departure.

Yet another position is that the two were pondering prophecies of consolation post -destruction (churban) of Jerusalem. Eliahu was bestowing upon his disciple a far-reaching vision of the end of days – assurance that ultimately things would be right with the world.

The final midrashic opinion is that they were studying the Shema . Once, while teaching this passage I asked my students: “What possessed the rabbis to offer this suggestion?” A student surmised that this opinion was simply a function of the final hour; the recitation of  Shema Yisrael is the final religious act performed before death. Another student pointed out how the Rabbis cleverly interpreted the phrase “Veshinantem Levanecha VeDibarta Bam….Uvlechticha VaDerech“.(You shall teach them diligently to your children, and you shall speak of them when…you go on a journey). Indeed the two, teacher and student, father and son, (note Elisha calls Eliahu “my father my father!” (2Kings 2:12))  were deep in discussion as they traveled on their journey – Eliahu’s last mile.

Yet another woman looked for a deeper meaning, unpacking the fundamentals of religious dogma contained in the Shema, which Eliahu the Master reviewed with his student before his departure. How poignant to start at the very beginning with a new young leader; How profound that at the end of the road one appreciates essential values as being paramount.

But our discussion had not ended. Another voice was heard:

“You know, Bryna, I haven’t thought about it in years… I was only a child…It was the summer of 1944. My mother and I had fled from Poland to Czechoslovakia, from there to Hungary, and then we found ourselves in Rumania. It was in Rumania that we managed to obtain British certificates allowing us to leave for Palestine, by way of Turkey. Three ships were waiting at the port. Although my mother and I were booked on the second ship, my mother bribed an official to let us on the first, to be with our only surviving family, for fear that we would once again be separated. The ships set sail and we felt as if we were finally on our way to some sort of secure destination. Suddenly, we were attacked by a German submarine. Two of the three ships sank, leaving no survivors. Ours was next. The captain jumped ship. We all got together on the deck, held hands, and said: “Shema Yisrael Hashem Elokenu Hashem Echad” (Hear O Israel the Lord our God the Lord is One). We were preparing to die…Miraculously, we sailed along unmolested and reached our destination”.

She glanced at the Bible before her, and then up at me, and continued. “It has been over 50 years…suddenly our study of the final journey of Eliahu and Elisha, of Keriyat Shem’a, of the fiery chariot which separated them, unearthed a memory which time had long since buried…”

What was it about our story which awakened this long-suppressed memory?

Was it a yearning of an orphan of the Holocaust for the immortality of Eliahu which stirred her? Perhaps it was the continuity embodied by Elisha, by his ability to pick up the mantle of his father and start again, without turning back to search for a past he knew he could not retrieve. What is clear is that this biblical episode had leapt twenty-eight hundred years into the future, enabling one woman to experience a catharsis of spirit which had been denied her for most of her life.

I turned away from the class, knowing now that the midrashic account of Eliahu’s parting from Elisha poses another question as well: With what does a teacher leave a pupil?

The Rabbis have enriched me with their insight, and as a teacher I have passed it on to this student. How moving it was that she in turn offered me an additional dimension of this lesson which I had never imagined.

Yet, if we return to the Book of Kings, the text reveals to us another dialogue between the prophet who is taking leave and the prophet who is beginning his mission. Elisha makes an audacious request – “May twice as much of your spirit be mine!” (viyehi na pi shnaim beruchacha eilai (2Kings 2:9))

According to the interpretation of the great Spanish commentator Don Yitzhak Abarbanel, Elisha could not bear losing his master and so he asked that the dialogue between teacher and student, their “twoness”, should continue even after Eliahu’s departure, whether through dreams, visions, or on some metaphysical level.

Abarbanel’s insight sheds light on my feelings as a teacher taking leave of my students as the year draws to a close.  Every class has its unique qualities. Every student becomes my teacher; as the above-mentioned anecdote demonstrates. In that regard my students have been endowed with a double portion of  wisdom and understanding.  They teach me through Torat Chayim – their Torah of life.

The bonds of love between us will allow for the dialogue to continue to flourish as these students become teachers, while we their teachers continue to learn from them. Dear students, pick up the mantle of Eliahu and  as “women of valor”, don garments of “strength and splendor”. (Proverbs 31:25)

This article is excerpted from “Sense and Sensibilities:Women and Talmud Torah” and “Halichot Olam” (Hebrew).

איך מורה נפרד מתלמידיו? נסתכל על שעתו האחרונה של אליהו על פני האדמה. הוא עומד להעביר את אדרתו לאלישע תלמידו. הם הולכים יחד עסוקים בדיון. במה היו עסוקים?

ויהי המה הולכים הלוך ודבר במה היו עוסקין רבי אחווא בירבי זעירא אמר בקרית שמע היו עוסקין היך מה דאמר ודברת בם רבי יודה בן פזי אמר בבריאת עולם היו עוסקין הי כמה דאמר בדבר ה’ שמים נעשו רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר בנחמות ירושלים היו עוסקין כמה דאמר דברו על לב ירושלם ורבנן אמרין במרכבה היו עוסקין היך מה דאת אמר והנה רכב אש וסוסי אש וגומר (ירושלמי ברכות ה:א)

לפי דעה אחת בירושלמי, הם שוחחו על מעשה בראשית. לפי דעה שניה, הם דברו על מעשה מרכבה. שתי דעות אלו מצביעות על דברים שעומדים ברומו של עולם. אליהו הנביא האיום ונורא שנוחכותו בלבד מזכרת עון מגלה לתלמידו סודות נשגבים. לפי דעה שלישית, הם עסקו בנחמות ירושלים. הנביא העניק ליורשו את החזון הכי ארוך-טווח לפני הפרדו ממנו, בטחון שגם אחרי החרבן תבוא הגאולה.

אך לפי דעה רביעית, הם עסקו בקריאת שמע. פעם, כשלמדתי קטע זה, שאלנו מה גרם לחכמים להציע את ההצעה הזאת? תלמידה העלתה אפשרות שהדעה הזאת היא פועל יוצא של העובדה שמדובר ברגעיו האחרונים של אליהו עלי אדמה: קריאת שמע היא המעשה הדתי האחרון לפני המוות. תלמידה אחרת הצביעה על החוכמה שבה מפרשים חכמים את הפסוק “ושננתם לבניך ודברת בם … ובלכתך בדרך”. אשה אחרת חפשה משמעות עמוקה יותר ודברה על יסודות האמונה הדתית הנכללים ב’שמע’, יסודות שעליהם אליהו המורה חוזר עם תלמידו לפני שהוא נפרד ממנו לשלום. אבל הדיון שלנו לא הסתיים. קול אחר נשמע בכיתה:

את יודעת, בריינה, לא חשבתי על כך במשך שנים… הייתי ילדה קטנה… היה זה בקיץ של שנת 1944. אמי ואני נמלטנו מפולין לצ’כוסלובקיה, ומשם להונגריה, ואז מצאנו את עצמנו ברומניה. ברומניה הצלחנו להשיג סרטיפיקטים שאפשרו לנו להגר לפלסטינה, דרך טורקיה. שלוש אניות המתינו בנמל. אמי ואני היינו רשומות בספינה השניה, אבל אמי שיחדה פקיד שיתן לנו לעלות על הראשונה, כדי שנהיה עם משפחתנו ששרדה, מפחד שמא נופרד שוב. הספינות יצאו לדרך ואנו הרגשנו שהנה אנחנו סוף סוף בדרך לחוף מבטחים. לפתע הותקפנו על ידי צוללת גרמנית. שניים מתוך שלוש האוניות טבעו ואיש לא ניצול. שלנו הייתה הבאה בתור. הקברניט קפץ מן האניה. עלינו כולנו על הסיפון, נתנו זה לזה ידיים ואמרנו “שמע ישראל, ה’ אלקינו ה’ אחד”. התכוננו למוות… באורח פלאי המשכנו להפליג ללא הפרעה והגענו ליעדנו”.

היא הסתכלה בתנ”ך שבידיה ובי והמשיכה. “עברו מאז יותר מחמישים שנים… הלימוד שלנו על המסע האחרון של אליהו ואלישע, על קריאת שמע, על מרכבת האש שהפרידה ביניהם, העלה בי לפתע זיכרון שהיה קבור עמוק זה זמן רב…”

מה היה בסיפור שלפנינו שעורר את הזכרון שהודחק במשך זמן כה רב?

האם הייתה זאת הכמיהה של יתומה מן השואה אל האלמוות של אליהו, שרגשה אותה? אולי הייתה זאת ההמשכיות שמתגשמת באלישע, שיכול לשאת את האדרת של אביו ולהתחיל מהתחלה, בלי לפנות לאחור ולחפש את העבר שהוא יודע שאיננו יכול להשיב. אבל ברור שהסיפור התנ”כי הזה זינק קדימה אלפיים שמונה מאות שנים אל העתיד, ואִפשר לאשה אחת לחוות את הקתרזיס של הנשמה שנמנע ממנה במשך מרבית שנות חייה.

אני הפניתי מבטי מעם הכיתה, ואני יודעת כעת שהסיפור המדרשי של פרידת אליהו מאלישע מציב שאלה נוספת בפנינו: כיצד נפרד מורה מתלמיד?

חכמים העשירו אותי בראייתם, וכמורה אני העברתי את חכמתם לתלמידה הזאת. כמה מרגשת היא העובדה שהיא, מנקודת מבטה, הציעה לפני ממד נוסף של השיעור הזה, ממד שמעולם לא חשבתי עליו.

אלו הדברים שהכניסו חז”ל לרגעים האחרונים בין אליהו לאלישע. לקחים נשגבים ונצחיים המורים על העברת השרביט מהרב לתלמיד. אולם אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והכתוב עצמו מספק לנו את הדו-שיח בין הנביא היוצא לנביא הנכנס ובו מבקש אלישע “פי שנים ברוחך אלי” , ומקבל את בקשתו הנועזת.

לפי פירוש האברבנאל, אלישע ביקש שהדו-שיח בין מורה ותלמיד, ה”שניים”, ימשיך להתקיים, אם בחלום, בחזון לילה, או בהקיץ. אבל פרשנים אחרים מפרשים שאלישע באמת קיבל פי שניים מרוח אליהו.

כל קבוצה והיחודיות שלה, אך לתלמידותי יש פי שניים מרוח אלקים, מנה כפולה של חכמה בינה ודעת. הן למדו אותי תורת חיים ואהבת חסד וצדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום. עבותות אהבה נקשרו בינינו ואני תפילה שהיחס בינינו לא יסתיים אלא ימשיך לאורך שנים ארוכות וטובות. תלמידותי, הרמנה את אדרת אליהו אשר נפלה בחלקכן, סמל ל”עוז והדר לבושה”, לאצילות הנשגבה של כל אחת ואחת מכן.

חלק ממאמר זה לקוח מ“טוב טעם ודעת – נשים ותלמוד תורה” ומ“הליכות עולם”.

ראו עברית בהמשך, למטה.

ערב שבת קודש פרשת שמות תשס”ט — “ויוסף היה במצרים”

מה תבקש?

What is it you seek?

וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ (בר’ לז:טו)

A man came upon him wandering in the fields.

The man asked him what is it you seek?

As Joseph sets out on his journey in search of his brothers he meets a man who directs him. Rashi identifies the man as the arch angel Gabriel. Abraham Ibn Ezra says he is a wayfarer and Ramban says that even a wayfarer can be an angel – harbeh shlichim laMakom (God has many messengers). The encounter precipitates a conversation in which the man asks Joseph a simple question –mah tivakesh – what is it you seek?

My brother Rabbi Eli Seidman explained the question as follows. He said Joseph’s life was one of trials and tribulations that ultimately culminated in a new found theo-centric awareness. Joseph, the dreamer, matures with time. The baal hachalomot, who dreamt of the sun, the moon and the stars bowing down to him comes to recognize God when placed in the hands of temptation, when interpreting dreams and when realizing that it was not he who had been sent by his brothers but rather God. He has been chosen to set this saga of redemption in motion.

Imagine if Joseph had known at the outset that his life would lead to that ultimate destination. If he had had that clarity and awareness and unity of purpose with God, he would have had the wherewithal to withstand all that life had sent his way.

In life one must stay focused on mah tivakesh, on what we really want. If we strive for total faith and reliance on the Almighty then no winds can blow us off course. When we lose sight of that we have, we are depleted of faith and have no koach. We are then unable to prevail.

Rabbi Dr. Avraham Yehoshua Heschel Twerski explained the story to me as follows. Joseph’s life was full of ups and downs. First his father makes him a coat of many colors; he is the apple of his father’s eye. Then the favored son is thrown into a pit, sold into slavery. Providentially, he then finds himself in Potiphar’s house where he again rises to greatness. Just when things are working out his debacle with Madame Potiphar lands him again in a pit. With time he is released and asked to interpret dreams. He is appointed zafnat paaneach in charge of all provender in the Middle East. However his family life remains unresolved and Joseph’s encounter with his brothers is far from simple.

In short how is Joseph to make sense of all the ups and downs, the trials and tribulations? Rabbi Twerski says it all comes together with two words: “ani Yosef” – “I am Joseph”. Perhaps when he says those two words everything else falls by the wayside. The arrogance, the hatred, the jealously, the fear, the anger, the power struggles. There is no high drama. Joseph is not the grand vizier of Egypt – just plain Joseph. Perhaps we hear the reverberation of Joseph’s answer to the man who asked him “What is it you seek?”

ואמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ (לז:י)

“I am looking for my brothers.”

He was really looking for a reconciliation, just wanted to be their brother. Rav Twerski quoted the Chofetz Chayim who said that when you can’t make sense of life challenges and ordeals, it all comes together with two words Ani H – I am the Lord.

Or might it be that it comes together in the three ha’od avi chai – Is my father still alive? And perhaps it all comes together in the three words — Ani H rofecha-I am the Lord your healer, Harofei lshvurei lev umchabesh latzvotam – (Ps. 147:3)– He heals their broken hearts and binds their wounds.

It is all in His hands.

B’virkat Adon Olam,

B’Yado afkid Ruchi be’et ishan veairah vim ruchi giviati H li velo irah,

In His hands I place my spirit when I sleep and when I rise, He is with my spirit I shall not fear.

B’ahava Rabbah vechemla yetera,

Bryna Jocheved

בס”ד

ערב שבת קודש פרשת שמות תשס”ט — “ויוסף היה במצרים”

מה תבקש?

יוסף יוצא לדרך בבקשת אביו: “וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה”.

בדרכו הוא תועה בשדה ונפגש עם איש אלמוני: רש”י מזהה אותו עם המלאך גבריאל. ר’ אברהם אבן עזרא חולק עליו וטוען שמדובר בעובר אורח, ורמב”ן משלב את שני הפירושים ואומר שאפילו עובר אורח יכול להיות מלאך שהרי “הרבה שליחים למקום”.

באותה פגישה האיש שואלו שאלה פשוטה:

וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה-תְּבַקֵּשׁ:

אחי, הרב אלימלך זיידמן, הסביר את מהות השאלה כך. חיי יוסף היו מלאים ניסיונות רבים, וקשים. הם הובילו אותו למודעות תיאולוגית עמוקה שבה המוקד אינו הוא, בעל החלומות, אלא ריבונו של עולם. כמו שמציינת נחמה ליבוביץ זצ”ל, פעם ראשונה ששומעים את קולו של יוסף אחרי שהושלך לבור זה עם אשת פוטיפר באומרו “וחטאתי לאלהים”. לגבי חלומות פרעה לא מדובר על פתרון שבו הוא במוקד אלא מסקנתו היא ” הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים”. ובמפגש עם אחיו הוא טוען: ְעַתָּה לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִֹימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם:

 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל-תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי:

וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם-רָב:

תארו לעצמכם שבתחילת דרכו יוסף היה יודע שחייו היו מובילים ליעד הזה האולטימטיבי “אלקים חשבה לטבה”. אילו מנקודת המוצא הוא היה רואה ומבין בבהירות את המחשבה האלקית כמחשבתו הוא היה מסוגל לעמוד בניסיון אחר ניסיון ולהתמודד.

בחיים אדם צריך לכוון את לבו ל “מה תבקש”- מה אנחנו באמת רוצים. אם אנחנו באמת שואפים לאמונה שלמה ובטחון בו ית’ כל הרוחות בעולם לא יכולות להפיל אותנו. אם אנחנו סוטים זה פוגע באמונתנו ואין בנו כוח להמשיך ולנצח.

הרב ד”ר אברהם יהושע העשל טוורסקי הסביר לי את סיפורו של יוסף באותו טון של עליות וירידות. מאהבת אביו וכתונת הפסים, ועד שנאת אחיו. אותו בן האהוב הושלך לבור ונמכר כעבד, בהשגחה עליונה נמכר לפוטיפר סריס פרעה: ” ַויַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶֹה ה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ.” הוא נהיה צפנת פענח – המשביר על כל ארץ מצרים. אך היחס שלו עם אחיו נשאר מורכב ולגמרי לא פשוט. איך אפשר לעשות סנץ מכל זה? הרב טוורסקי טוען שהכל מובהר בשתי מלים: “אני יוסף” . אולי הכוונה הייתה שברגע זה הכל נעלם — הקנאה, השנאה, התאווה, הגאוה, הכעס, הפחד, מאבקי הכוח. לא היתה דרמה ובמלים “אני יוסף” הוא לא שיחק תפקיד של המשביר על כל ארץ מצרים. הוא היה יוסף. בשתי מלים אלו שומעים אנו את ההד של תשובתו של יוסף לאותו האיש שנפגש איתו בשדה :

וַיֹּאמֶר אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה-נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים:

יוסף חיפש סולחה עם אחיו וברגע זה מצאה. הרב טוורסקי צטט את החפץ חיים שאמר החיים לא עושים סנס, ייסורים, ניסיונות מכות בלתי נלאות הכל מובהר בשתי מלים- “אני ה’”. או אולי הכל מובהר בספור יוסף עם שלשת המלים “העוד אבי חי” ואצלנו בשלשת המלים “אני ה’ רפאך” – כמ”ש ” הָרוּפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם: (תה’ קמז:ג)

הכל בידיו.

בברכת אדון עולם,

בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה ועם רוחי גויתי ה’ לי ולא אירא,

באהבה רבה, וחמלה יתרה,

בריינה יוכבד

]]> http://brynalevy.com/blog/2009/01/21/what-is-it-you-seek-parsha-shmot/feed/ 1