ט’ באב על תשס”ו מעל פסגת הר הצופים
מידי שנה בשנה אנחנו מתכנסים כאן מעל פסגת הר הצופים לקריאת איכה ואמירת קינות. וכל שנה אנחנו חווים על בשרינו חוויות נוספות מחוויות החורבן. ובכן האתגר לשאת דברים בתשעה באב נהיה יותר ויותר קשה:
אמרה כנסת ישראל לשעבר הייתי עולה לפעמי רגלים וסלי בכורים על ראשי, המשכימים היו אומרים קומו ונעלה ציון אל ה׳ אלהינו… ועכשיו אלה אזכרה ואשפכה עליו נפשי…אדדם עד בית אלהים (שם תהלים מב ה), דמומה סלקא ודמומה נחתא בדממה אני עולה ובדממה אני יוצא. (איכ”ר א:ג)
כי מה כבר יש לאמר? פתחתי את איכה רבה והפכתי בו והפכתי בו ומצאתי מדרש קצר ולעניין. מדרש המבטא משהו חזק בלבינו ואילו דבריו: “קשה הוא סילוקן של בחורים כחרבן בית המקדש”. וחשבתי לעצמי, על זה קשה להוסיף. ואולי בזה אסתפק. קשה הוא סילוקן של בחורים כחרבן בית המקדש. – על זה היה דווה לבינו על אלה חשכו עינינו…
והחלטתי ברשותכם להמשיך –להיכנס לתוך החושך בתקווה למצוא שם קרן אור בימים אפילים אלו.
ויהי בחצי הלילה, או ליתר דיוק שעה לפני, רב החובל צווה לכל אנשיו לעלות על הספינות. רבים מהם, כולל המפאי היו אנוסים בדרכם לארץ אחרת. בחצות בדיוק צו הגירוש נכנס לתוקף.המקום ספרד, האחראי על המשימה קריסטופר קולומבוס והתאריך 2 1492לאוגוסט ובלוח העברי תשעה באב.היעד ירושלים, לפחות כך כותב קולומבוס בספרו ספר הנבואות. בו הוא אומר שהוא שליח אלוהי לשחרר את ירושלים מידי המוסלמים, ולמצוא עולם חדש, ולממש את דברי נבואת ישעיהו סה:יז-יט:
יז כִּי-הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל-לֵב: יח כִּי-אִם-שִֹישֹוּ וְגִילוּ עֲדֵי-עַד אֲשֶׁר אֲנִי בוֹרֵא כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת-יְרוּשָׁלַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשֹוֹשֹ: יט וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלַם וְשַֹשְֹתִּי בְעַמִּי וְלֹא-יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה:
תגובה מעניינת למציאות הקשה.
ואם כן למה הוא מפליג מערבה ומגלה את אמריקה? הוא מסביר שזה כדי לצבור הון, מספיק כסף וזהב לגייס שבעת אלפים חיילים לבצע את המשימה שתמצא חן בעיני המלך והמלכה הקתוליים ששלחו. והיתר הסטורה. קרן אור בתוך החושך של האינקוויזיציה, גרוש ספרד, וחרבן של עידן זוהר בהיסטוריה של עם ישראל.
לא כולם זכו לסוף טוב. רובם כמו בחרבן הבית: וְהָיָה כִּי-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה נֵצֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה-אָמַר ה’ אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶּׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי:
אבל היו יחידי סגולה, שארית הפלטה. ביניהם קבוצה אחת קטנה שמצאה מנוח לכף רגלה, לא באמריקה, ולא באיטליה, ולא בטורקיה, אלא בארץ ישראל בעיר צפת שתבנה ותכונן במהרה בימינו. שם לא רק בנו חיים חדשים, במובן הפיזי אלה גם שיקמו את חיי הרוח של עם ישראל. בין האריות בחבורה היו ר’ משה קורדברו, ור’ יצחק לוריא המכונה הארי ז”ל.
אחד מהגורים הפחות ידועים היה ר’ אברהם בן אליעזר הלוי ברוכים. ר’ אברהם ברוכים שירת קהילה שבורה. ניצולים ודור שני לניצולים. הוא חיבר תפילה הנקרא תיקון חצות.. דווחיום מהמאה השש עשרה בצפת מתארים את זה כך:
“בכל חצות לילה היה קם ומסבב כל הרחובות ונתן קולו בבכי והיה צועק צעקה גדולה בכל מר ויללה לכבוד הש”י שהשכינה בגלות ובית קדשינו ותפארתינו הי’ לשריפת אש וישראל הם בצרות גדולות. וכ”ז היה מכריז בקול מר ובבכייה גדולה. והכל עשה בקול רם כדי שישמעו אחרים וילמדו ממנו לזכות הרבים. ולכל ת”ח היה קורא בשמו ולא זז ממנו עד שראהו קם מן המטה. ובשעה זו נתמלא כל הקהילה כולה קולי קולות של גרסות משניות וגמרות., זוהר ומדרשי רז”ל ושל תהילים ונביאים ושל פזמונים ותחינות ובקשות.” (שם. 227-8)
ולא בכדי חיבר ר’ אברהם ברוכים תיקון, שהרי תיקון היה הדרך בה התמודדו ענקי הרוח בצפת בשבר בת עמם. תיקון, עצמי, תיקון, העם, תיקון עולם ותיקון הקב“ה. כלומר ניסיון לגשר על הפער שנוצר בין האדם לבוראו עקב הקטסטרופה. ברוכים חילק את התיקון לשני חלקים תיקון רחל, המתייחס לחרבן לגלות ולצרות הקשות העוברות על עם ישראל. אותם הוא תיאר בהתגלמותה של רחל המבכה על בניה ומאנה להינחם על בניה כי איננו. והחלק השני נקרא תיקון לאה בו תיאור השאיפה לזיווג. הרצון להתחבר שוב עם השכינה שנעדר מחייהם. ניסוח זה משתקף בכמיהה של לאה לבעלה יעקב.
נשים אלו מסמלות את הגלגל החוזר בעולם. כל חייה של רחל היו חיי תהפוכות המסמלים גאולה המתקרבת ומתרחקת כאחד. רחל כמעט מתחתנת עם יעקב בחיר לבה וברגע האחרון החלום נדחה. כאשר היא כבר מתחתנת ורוצה יותר מכל ללדת, ה’ סוגר את רחמה. לבסוף בדרכה לארץ ישראל רחל מתה בשעת לדתה. כל החוויות הפרטיות האלו מבשרות על התמהמות גאולת הבנים העתידה. לעומתה, לאה השנואה בסופו של דבר נהפכת לאמא של שבטי קה ונקברת במערת המכפלה ליד בעלה. בתיקון חצות נשמעים שני קולות אלו. ר’ נחמן מברסלב מסביר את הרב-מימדיות של התפילה בליקוטי מוהרן:
כי מסתמא אין אומרים חצות על העבר ועיקר אמירת חצות הוא מה שנעשה עכשיו עם האדם, וכשיאמר חצות בבחינה זו יכולין למצוא כל אשר עם לבבו בתוך אמירת חצות.
בתיקון חצות הצליח ר’ אברהם הלוי ברוכים לתת ביטוי עכשווי להרהורי הלב של קהל שומעיו בראי המאורות המרכזיות בהיסטוריה של עם ישראל. החורבן של המגורשים האלו שהתחיל בתשעה באב היה המשך ישיר של חרבן הבית. והסיפור ממשיך בכל דור ודור והשנה נתווסף עוד פרק של צער וכאב, מלחמת בין המצרים. קטיושות נופלות, ערים ואמהות בישראל גולות מעל אדמתן, חיילים נחטפו, וסילוקן של בחורים גדול מחרבן המקדש.
אנחנו נמצאים בימים של חושך ואפלה, ימים של אי-ודעות. ושוב עולה השאלה למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים? ונוצר מצב של בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה. אין לה מנחם מכל אוהביה. ומה יהיה?
אין לה מנחם. א״ר לוי כל מקום שנאמר אין הוה לה, ותהי שרי עקרה אין לה ולד (בראשית יא ל), והוה לה, שנאמר וה׳ פקד את שרה (שם בראשית כא א), ודכוותיה ולחנה אין ילדים (ש״א שמואל א׳ א ב), והוה לה, שנאמר כי פקד ה׳ את חנה וגו׳ (שם שמואל א׳ ב כא), ודכוותיה ציון היא דורש אין לה (ירמיה ל יח), והוה לה, שנאמר ובא לציון גואל (ישעיה נט כ), אף כן את אומר אין לה מנחם, והוה לה, שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם.
אמן כן יהי רצון.